מדד ה-BMI הוצע לראשונה על יד ארגון הבריאות העולמי ב-1998, למרות שהיה קיים כבר כמאה שנה, על מנת להחליף את הטבלאות המיושנות של חברות הביטוח. הוא נועד להצביע על משקל תקין.
כאשר אנו נדרשים להכריע מהו משקל גוף שנחשב בריא, מדידה אחת ספציפית אינה יכול להכריע. ה-BMI נועד לקבוע מי נמצא במשקל גוף תקין, בעודף משקל ומי נמצא במצב של השמנה. אבל, מדד ה-BMI הוא לא מדד מדויק לאחוזי שומן, ולא מסביר את הסיבות למצב בריאותי בעייתי.
השמנה יכולה להיות גורם עיקרי לסוכרת מסוג 2, למחלות לב ולמוות, אולם, מחקרים מסוימים מראים שמשקל עודף יכול לעתים לסייע בהישרדות החולים במחלות כרוניות.
מחקרים רבים הקשורים להשמנה מסתמכים על מדד ה-BMI למרות שידוע שמדד זה אינו בהכרח מדויק. מדד ה-BMI מחושב על ידי חילוק משקל גופנו (ביחידות של ק"ג) בגובהנו (ביחידות של מטרים בריבוע). BMI של 18.5-24.9 נחשב לנורמטיבי ותקין. BMI בין 25-29.9 נחשב לעודף משקל, ואילו, BMI מעל ערך של 30 נחשב להשמנה.
לפי מחקרים מסוימים, אנשים בעלי BMI גבוה מ-30 הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות בסוכרת, מחלות לב, סרטן ומחלות נוספות. לעומת זאת, מחקרים שנעשו לאחרונה מראים שערכים גבוהים, מעל 30 BMI, יכולים להגן על האדם מכשל לבבי, כשל כלייתי ומפני מחלות כרוניות נוספות.
כאשר מישהו סובל ממחלה כרונית, ישנם מצבים בהם אחוזי שומן גבוהים יותר יוכלו לספק רזרבות של אנרגיה, ובמצבים מסוימים ערכי BMI נמוכים הם אלה הגורמים למחלה הכרונית.
המוות של מדד ה- BMI
חוסר הדיוק של מדד זה נובע ממספר סיבות:
ראשית כל, מדד ה-BMI אינו לוקח בחשבון את אחוז השומן בגוף, ואינו מעיד על האזורים בהם נמצא השומן בגופנו. שומן באזור הבטן מעלה את הסיכוי לסוכרת, מחלות לב ומוות, לעומת זאת, שומן הנמצא באזורים פריפריאליים אחרים בגוף יכול להיות בלתי מזיק. בנוסף, מדד ה-BMI נכשל בהשוואה בין גברים לנשים ובהבדלי הגילאים, הוא פשוט לא לוקח מדדים אלו בחשבון. דבר אחרון, ה-BMI לא לוקח בחשבון מסת שריר ולא מבחין בין מסת השומן של הגוף למסת השריר שלו. יתר על כן, אנשים גבוהים עלולים לחשוב שהם שמנים יותר ממה שהם באמת, ואילו אנשים נמוכים עלולים לחשוב שהם רזים יותר ממה שהם באמת וכל זה עקב החישוב המתמטי.
אנשי מקצוע בתחומי הבריאות חייבים לקחת מדדים נוספים על מנת לאבחן סיכוני בריאות. האבחונים הללו צריכים לכלול: אחוזי שומן, היסטוריה של התזונה, הרגלי אימונים, והיסטוריה משפחתית.
הבעיה הכי נפוצה היא שארגוני הבריאות השונים, כולל "אירגון הבריאות העולמי", מחשיבים את מדד ה-BMI כמדד טוב ומהימן לכמות השומן בגוף ולרמת הסיכון לחלות אצל רוב האוכלוסייה.
אז מדוע ה-BMI כל כך נפוץ?
התשובה הראשונה והברורה ביותר היא מפני שזה ממש פשוט לבדיקה. לשקול את האדם ולמדוד את גובהו זה יחסית פשוט לבדיקה. לרוב האנשים ה-BMI מהווה "מדד הגיוני" לאחוז שומן, אבל זה ממש לא מתאים לאתלטים ולמפתחי גוף שהם בעלי מסת שריר גבוהה, מצד אחד, ולקשישים, בגלל איבוד גובה ודילול שריר, מן הצד השני.
אם כך מה כדאי לבדוק?
לפי "אירגון הבריאות העולמי" יש חשיבות רבה למדידת המותניים (פחות מ102 ס"מ אצל הגברים ופחות מ88 ס"מ אצל הנשים נחשב תקין, מדידת אחוזי השומן (בין 10%-20% שומן אצל גברים ו20%-30% שומן אצל נשים נחשב בריא, אבל זה גם תלוי גיל), BMI, והרגלי פעילות גופנית.
