כשהתחלתי להתאמן בחדר כושר בגיל 15 בחיים לא האמנתי שהתחביב שלי יהפוך בסופו של דבר למקצוע. בזמנו הייתי שקוע רק בדבר אחד איך אני מוריד את הבטן ומתחזק כדי שאף אחד יתעסק איתי יותר, אפילו שלא יחשבו על זה.
בהיותי ילד שמנמן בן 7 שרק עלה לישראל שמעתי מאימא שלי את המשפט "אתה תצטרך לעשות ספורט כל החיים" כמו כל ילד אוקראיני ממושמע שמקשיב להוריו הלכתי ישירות לג'ודו וזה לא היה פשוט לילד בכיתה ב' ששוקל כמו ילד בכיתה ד' מה שקרה שכל פעם בתחרויות הייתי מפסיד בגלל העובדה הפשוטה שהתחריתי נגד גדולים יותר. כבר אז הבנתי שמשהו חסר.
בהמשך, התנסיתי בכמות רבה של ענפי ספורט: שחייה, טניס שולחן, טניס, כדורסל, כדוריד, קפוארה, קראטה והיו עוד.. בכל אחד מהם השתתפתי במשך תקופה קצרה ופרשתי. עד שהגעתי לחדר כושר בגיל 15. לחדר כושר הכניסו אותי בקומבינה כי אז ניתן היה להירשם מגיל 16, אבל נראיתי מבוגר מגילי אז זה התאים.
בחדר כושר מצאתי את עצמי יותר אין תחרות מול אנשים, אין קבוצה, רק אני מול עצמי. השקעת תקטוף את הפרות, לא השקעת אכלת אותה ולא תתקדם. מבחינתי רק רציתי להתאמן ולהוריד את הבטן, אבל התמכרתי לתחושה התמכרתי לPUMP זה היה פשוט מדהים.
כאשר בגיל 17 גיליתי שיש בצבא תפקיד של מדריך כושר קרבי הייתי חייב להתקבל, ובאמת אחרי מבחני כניסה והמלצות שונות התקבלתי לתפקיד הראשון שלימד אותי משהו על מדעי הספורט. בזמן הקורס הצבאי היה לי את האורח חיים המושלם: 3-4 אימונים ביום, אכילה מרובה, ולימודים.
מיותר לציין שלמרות שהייתי מאומן חזרתי קרנף מהקורס הצבאי. ההמשך של השירות היה מעניין במיוחד כי אימנתי חיילים שלא בדיוק רצו להתאמן
טבחים, נהגים, מש"קי לוגיסטיקה ועוד. בשלב מסוים הוציאו אותי לקורס מאמני חדר כושר אזרחי (כן כמו זה שבוינגייט) למדנו המון יחסית למה שידעתי אז ובאינטנסיביות גבוהה וכבר אז הבנתי שאני מתעניין בנושא ורוצה לדעת ולהתקדם בתחום.
כך לאחר הצבא התחלתי את התואר הראשון בחינוך גופני. במקביל ללימודים עבדתי בחדר כושר, אך לא הבנתי בשביל מה מתאמנים שבאים ומשקיעים מרצונם זמן וכסף צריכים בכלל מאמן כושר אישי? התשובה לא איחרה לבוא בדמותו של המתאמן הראשון שלי. היו לו את כל הנתונים להיות אתלט על, אבל הוא בקושי סחב את עצמו שלוש פעמים בשבוע למכון כושר. וככה הבנתי את הסיבה הראשונה לנחיצות של מאמן כושר אישי שהיא מוטיבציה.
